"טעויות קורות וזה בסדר", כתב אמיר צור לחברו, ונתן לו את העצה שלו להיחלץ ממשברים: "אחרי כל תרגיל לא טוב, להגיד לעצמי מילים טובות, לעודד את עצמי ולהגיד לי שאני טוב. מאוד טוב והכי טוב".
אמיר צור באמת היה הכי טוב, בתחומים רבים כל כך. עוד לפני שהיה לוחם קצין ופרמדיק בסיירת מטכ"ל המובחרת, הוא היה ילד ששואף להצטיינות. בילדותו היה זמר במקהלת העפרוני וגם פסנתרן מדהים. הייתה לו נפש של אומן וגם של ספורטאי תחרותי. אמיר היה אלוף הארץ בריצת ניווט וייצג את ישראל באליפות העולם באירופה. וכאילו לא די בכך, הוא גם היה נער סקרן ותלמיד רציני שאהב לחקור וללמוד. אמיר השתתף באולימפיאדה לנוער במדעי כדור הארץ.
מי שעתיד היה להיות לוחם ביחידה מיוחדת לא אהב להשאיר את הסקרנות שלו רק בתוך הספרים. הוא היה צריך לנשום את השטח, להרגיש את האדמה. אמיר אהב את הארץ הזאת עד עמקי נשמתו והחליט להקדיש שנת התנדבות בניצנה כמדריך טיולים. בו בזמן הוא המשיך להתאמן לקראת הצבא.
אמיר חווה על בשרו את המיונים הקשים כדי להתקבל לסיירת מטכ"ל המובחרת שבה היה קצין. הוא חלק מהידע ומהניסיון שלו עם אחרים. היו לו עצות מיוחדות, כאלה שלימדו את מי שקיבל אותן להתבונן על החיים בצורה קצת אחרת.
"חייך כמה שאפשר וכמה שיותר", הוא אמר. "בכל פעם במסע שהלכנו דאגתי לציין את זה לעצמי ולחייך ככל האפשר". הוא הבין כי מאחורי חיוך מסתתרים דברים גדולים, כי חיוך הוא סימן לתקווה, סימן שאפשר להתגבר על קשיים.
אמיר הסתכל ברגישות גם על אלה שסביבו, אפילו המפקדים בצבא, ודאג להזכיר: "גם למגבשים קשה. הם במילואים, רחוקים מהמשפחה שלהם, מוקפים בילדים (כלומר חיילים) שרוצים להיות גיבורים".
אמיר היה חלק מכוח שהגן על תושבי כפר עזה וחילץ אותם בשבת שבה פרצה המלחמה. מהרגע שבו נתקל בחוליית מחבלים, הוא השאיר לנו געגוע ודמות מופת לשאת אליה עיניים. דמות מופת למצוינות.
כתבה: ורדית וידלשטיין
Comments