אַרְבָּעָה בִּשְׁבִיל כֻּלָּם

הורידו את הסיפור

"אני מת!" צעק ירון, וכתר ידע שהוא דווקא חי. פצוע, אבל חי.

השוטר רפ"ק כתר צורן הגיע לכפר עזה על האופנוע שלו בבוקר השבעה באוקטובר, וכבר בדרך הספיק לחסל מחבל. האזרח נעם בונפד, סא"ל אלעד זנדני וירון, גמלאי של השב"כ – עד לפני דקות אחדות לא הכירו כלל זה את זה, אך כעת פעלו הארבעה כאיש אחד כדי להדוף את מתקפת המחבלים על הקיבוץ.

חמושים בכמה אקדחים ורובי 16-M הם נכנסו רגלית לתוך הקיבוץ, נצמדים לקירות הבתים, מחפים זה על זה. איש לא ידע כמה מחבלי חמאס חדרו ליישוב, ואיך יזהו אותם.

הארבעה הגיעו אל לב הקיבוץ ולפתע נפתחה אש כבדה לעברם. בעבודה משותפת הם הצליחו לחסל את האויב, אך ירון נפגע מכדור ונפל ארצה. כתר מיהר לחבוש אותו ומשך אותו למקום מחסה, בזמן שהאחרים חשבו על דרך פעולה חדשה.

"אנחנו צריכים לעלות על הגג הזה," החליט נעם, "משם יהיה לנו יתרון גובה ונוכל להגן על כל האזור מלמעלה." הוא ואלעד הצליחו למצוא סולם ומיהרו לטפס למעלה ולמשוך את הסולם אחריהם, שאף אחד לא יוכל לעלות בעקבותיהם. שניהם כרעו מאחורי מעקה הגג הנמוך – קיר בגובה 40 סנטימטר שהסתיר אותם היטב. נעם השעין את הרובה על המעקה והתחיל לצלוף במחבלים שמסתובבים בסמטאות הקיבוץ ולהפיל אותם אחד אחד.

"הם לא מסתכלים למעלה, אין להם מושג מאיפה יורים עליהם!" לחש אלעד בניצחון, ושלח את המיקום שלהם לחבריו כדי להזעיק עוד כוחות.

במשך שעות ארוכות השניים לא ירדו מהגג ושמרו על השכונה מלמעלה. נעם לבדו חיסל עשרות מחבלים בזמן שאלעד חיפה. מלמטה כתר הכווין את הכוחות אל האזור, שמר על ירון הפצוע וסייע לחלץ אזרחים נוספים. גם כשכוח דובדבן של הצבא הגיע, נעם התעקש להמשיך איתם בלחימה ובשחרור הלכודים בבתים.

"אתם שואלים כמה חיסלנו?" חייך כתר אחר כך, "ביום כזה לא שואלים כמה מחבלים חיסלת, אלא כמה חיים הצלת."

כתבה: רעות גולדובסקי