דֶּגֶל יִשְׂרָאֵל מֵעַל מָעוֹז חָמָאס

הורידו את הסיפור

הלחימה על מוצב 17 של חמאס בעזה, אחד מהסמלים החשובים של ארגון המחבלים, הייתה עיקשת מול מאות מחבלים נלחמה חטיבת הנח"ל בגבורה.

הלוחמים חשפו מתקני שיגור טילים, אמצעי לחימה רבים שהוחבאו ומטעני נפץ שהוכנו להפעלה. הקרב נמשך שעות אבל לוחמי חטיבת הנח"ל היו איתנים ותקיפים ולא ויתרו עד שהכריעו וכבשו את המוצב והרגו את מחבליו.

מהמוצב הזה יצאו בתחילת המלחמה מחבלי חמאס, עמוסים בכלי נשק בדרכם לזרוע טרור. מהבתים כאן יצאו להילחם בחיילי סיירת הנח"ל שהגנו על מוצבי הדרום וקיבוציו.

באותה שבת היה סא"ל יוני דהן בחופשת לימודים בביתו. כשצפה בתמונות הראשונות של המחבלים, הרגיש מיד שהוא צריך להיות עם הלוחמים ויצא לדרך. בנסיעה דיווחו לו ששלושה מפקדים בכירים של חטיבת הנח"ל נפלו בקרבות העזים, בהם חברו היקר, מפקד הסיירת יהונתן צור שכונה "ברנש".

יוני הבין מיד שעליו לפקד במקום חברו שאיננו ולהוביל את לוחמיו. "היו לי הרבה רגעים שרציתי להתפרק" אמר יוני, "אבל כשהסתכלתי על המפקדים שתחתיי ועל החיילים - קיבלתי מהם כוחות ועוצמה".

הוא ארגן מחדש את שרשרת הפיקוד בחטיבה וחילק משימות ויעדים. "בכל מקום שסיירת נח"ל תפעל", אמר להם, "לא יחדרו מחבלים!" את הכאב הגדול שחש על האובדן רתם לרצון חזק ויציב להילחם באויב עד הכרעה.

הקרבות היו קשים אבל יוני הוביל בלי היסוס.

כמה שבועות אחרי כן כבשו הלוחמים את מוצב 17 של חמאס. מעל הבניין היחיד שנותר שם הניף סא"ל יוני דהן, מפקד הסיירת החדש, את דגל ישראל שהביאו ממוצב סופה שבגבול עזה, שעליו הגנה הסיירת באותה שבת.

יוני הביט בחייליו ובתג הנח"ל שעל כתפיהם וגאווה מילאה את ליבו. לסיירת הנח"ל יש חץ אחד וכיוון אחד: להגן על מדינת ישראל.

"אתם נוער חלוצי לוחם, ראשי תיבות נח"ל, ואתם מממשים את היעוד בגבורה!" קרא בגאווה.

כתבה: אורי אגוז