יוסי הרשקוביץ היה מין אבא כזה מיוחד.
אבא מצחיק שמקליט בפלאפון הקלטות שגורמות למי ששומע לחייך חיוך גדול;
אבא שאוהב להתחפש בפורים בתחפושות מושקעות;
אבא שבסוכות האחרון שם מחוץ לסוכה בפלאפון שלו קול של חתול מיילל, אבל הילדים לא הפסיקו לחפש ברחבי הסוכה היכן מתחבא החתול;
יוסי היה אבא כזה שיושב עם הילדים לשיחות על החיים, אבל גם חי מאוד את החיים. אם היה שומע על מישהו שמאושפז בבית חולים, הוא היה הולך לנגן לו בכינור הפלא שירים מרפאים;
יוסי היה מנהל בית ספר שדואג לכל אחד מהתלמידים שלו.
למשל, הוא היה עושה שק-קמח על הגב לתלמיד שנמצא מחוץ לשיעור ומכניס אותו לכיתה. הוא היה מנהל כזה שרוצה שכל ילד ידע כמה טוב יש בו, ובשביל זה הוא הכניס לבית הספר גם אפליקציה וקרא לה 'נקודה טובה'. דרכה המורה שולח הודעה להורים כשהילד שלהם פותר תרגיל יפה או עושה דבר טוב עבור חבריו.
במלחמת חרבות ברזל גם יוסי גויס למילואים. הוא שירת ביחידה מיוחדת של אנשים חזקים, שהיה להם ברור בלי שאלה שעכשיו עוזבים הכול כדי להגן על המדינה והעם. ממש כולם עזבו את בתיהם והתייצבו לכל משימה.
מתוך עזה הוא שלח לאשתו ולכל אחד מהילדים מכתב. בסרטון ששלח ביקש מתלמידיו שלא יגידו לשון הרע על עם ישראל, שמתנדב ותומך במסירות רבה.
ביום שישי קצת לפני שבת הוא נלחם בגבורה במחבלים. מטען שהתפוצץ בכניסה למנהרה פגע בו ובשני חבריו הטובים.
בלוויה של יוסי היו אלפי אנשים, שרו הרבה שירים, ילדיו סיפרו עליו סיפורים והכינור שניגן שם הזכיר שאת המנגינה של יוסי המנהל, האבא, הלוחם, אי אפשר להפסיק.
ואם באיזשהו לילה, כשהכול חשוך, תסתכלו בשמיים - תוכלו לראות אור זוהר, אפילו הרבה נקודות זוהרות, שיזכירו לכם כמה נקודות טובות יש בעולם. כמו שיוסי אמר: "פשוט צריך להביט ולחפש".
כתבה: נעמה פרנקל
留言