עַמִּיחַי מַצִּיל אֶת קִבּוּץ עֲלוּמִים

הורידו את הסיפור

עמיחי מיהר לרפת. שם המתינו לו עובדים זרים שהגיעו מנפאל ומתאילנד לעבוד בקיבוץ. חלק מהדרך הוא עשה בזחילה. זה ממש לא מה שהוא תכנן באותו בוקר.

"נכון שהיה חג, אבל זה היה התפקיד שלי לעשות תורנות ברפת", אומר עמיחי שחם מקיבוץ עלומים. ערב קודם הקיבוץ לבש חג, בבית הכנסת רקדו עם ספרי התורה והשמחה הייתה עד השמיים. למחרת, עוד לפני שקרני השמש הראשונות בצבצו במזרח, עמיחי קם והתארגן ליציאה מהבית. "שתיתי קפה ואכלתי חתיכת עוגת שוקולד. בדרכי לדלת שמעתי אזעקה. 'מהר, כולם לממ"ד!' מיהרתי את הילדים שלי. אבל פתאום שמעתי רעש אחר, שלא אופייני לאזור שלנו. ירי מנשק קל".

עמיחי ממהר להגיע לעובדים ברפת. הוא שומע שיש שם פצועים ומביא תחבושות כדי לטפל בנפגעים. ידיו, ידי חובש, כבר מיומנות במלאכה זאת. בינתיים הוא כותב בוואצאפ של כיתת הכוננות, שתפקידה להגן על היישוב עד הגעת כוחות הביטחון: "חברים, להגיע לנשקייה במהירות ולהצטייד בנשק".

חבר נוסף מצטרף אליו לטפל בפצועים וברקע נשמע לפתע פיצוץ עז. "נפל טיל בקיבוץ", הוא כותב שוב לחבריו, אך ליבו מבין: כך לא נשמע טיל. לפני שטיל מתפוצץ שומעים את השריקה שלו באוויר, ולא הייתה שריקה.

עמיחי נושא עיניים לכיוון מערב ורואה מחבלים שפורצים את גדר הקיבוץ. משם הגיע הרעש החזק. הוא עוקב אחריהם בעודם מתקרבים לבית הראשון ליד הגדר. הבית שלו.

אשתו וילדיו מסתגרים בממ"ד. הוא חייב להגן עליהם! בהחלטה של רגע הוא יורה לכיוון המחבלים כדי למשוך את האש אליו ולהסיט אותם לחפש אחריו. התוכנית עובדת, המחבלים נבהלים ונסים לכיוון הרפת, אך עמיחי נפגע מרימון שנזרק לעברו בתגובה.

חברי כיתת הכוננות מנהלים את המלחמה בשעה שעמיחי מגיע לקבל טיפול בביתה של מיכאלה קורצקי, מיילדת מהקיבוץ. הודות לעקשנותם של הלוחמים, המחבלים זונחים את תוכניתם לפגוע בתושבי הקיבוץ אך הורגים חלק מהעובדים הזרים ששכנו באזור הרפת.

למרות שעמיחי הפסיק ללחום בתחילת הקרב, כולנו יודעים שהתבונה והמהירות שבהן פעל הצילו את קיבוץ עלומים.

כתב - חיים שרייבר