בבוקר שמחת תורה התעוררו עשרת ילדיה של שפרה בוכריס ביישוב מרחב־עם שבנגב, וגילו שאמא לא בבית.
רב פקד שפרה היא מפקדת יחידת הסיירות במשמר הגבול שבדרום הארץ. היא מפקדת על לוחמים ולוחמות רבים כל יום ובאותו בוקר, בלי שקיבלה פקודה מאף אחד, הבינה מוקדם מאוד את המתרחש ויצאה לשטח עם הסגן שלה ושני שוטרים נוספים.
הם נסעו בשני רכבים לכיוון רעים שבו נערכה המסיבה הגדולה שאליה פלשו המחבלים. ברגע אחד אלפי חוגגים נקלעו לשדה קרב ושפרה וחבריה ידעו שהם כולם זקוקים להצלה בהולה מדי המחבלים.
במשך אחת עשרה שעות נסעו שפרה ואנשיה באש בלתי פוסקת ותוך סיכון חייהם, והעבירו עשרות צעירים מן האזור המסוכן למקום מבטחים. בכל פעם לאחר שהוציאו ניצולים משטח הלחימה, הסתובבו וחזרו אל אזור המסיבה והגישו עזרה לניצולים נוספים שהמתינו להם בציפייה דרוכה.
שפרה והשוטרים שאיתה חמקו מעשרות מחבלים בדרכם אל הניצולים. הם נסעו במהירות מסחררת ובחרו בדרכי עפר משובשות, כשמול עיניהם מטרה אחת: להציל עוד ועוד חיים.
"אני לוחמת בנשמתי", אמרה שפרה, "אבל החלטתי שלא אהיה עסוקה בקרב, אלא בניצולים. החלטתי שאנחנו מטפלים בפצועים ודואגים שיחיו כי חשוב שנגיע אל האנשים שבשטח, ולכן לא התעכבנו אפילו כדי להילחם במחבלים". כשנתקלו במחבלים קשרו שפרה והשוטרים את ידיהם ורגליהם והעבירו אותם לטיפול הצבא.
"אני לא יודעת אם זה קשור לזה שאני אמא לעשרה ילדים", אומרת שפרה, "אבל המחשבה שיקרה משהו לילד שלך היא מחשבה שאף אמא לא מסוגלת לשאת. חשבתי על אימהות אחרות וידעתי דבר אחד: אני והלוחמים שלי מחזירים כמה שיותר ילדים לאימהות שמחכות להם בבית".
שפרה הביאה לעולם עשרה ילדים והעניקה לכל כך הרבה ילדים אחרים את חייהם מחדש במתנה. אמא גדולה מהחיים.
כתב - יונתן אופיר
Comments