החלון לא נסגר לי, חושב רון שקד בתסכול. הוא מושך בו שוב ושוב, נאבק עם החלון העקשן. ברגע ששמע "צבע אדום", הוא נכנס לממ"ד כמו שלימדו אותו, אבל כבר כמה דקות שהוא לא רגוע. הוא רק מביט בחלון, והנפש שלו לא שקטה. רון נמצא על הרצף האוטיסטי, וחשוב לו מאוד שדברים ייעשו כמו שצריך בדיוק. בשלמות. זר לא יבין זאת, אבל הוא ממש מוטרד מכך שהחלון לא נסגר היטב.
הדירה של רון, יחידת דיור קטנה, נמצאת בנחל עוז. היא משמשת אותו בסופי השבוע. בין לבין הוא מתנדב בצבא, בלוגיסטיקה של הנדסה קרבית. התפקיד שלו מתאים בדיוק לאישיותו, הוא אחראי לוודא שכל חייל יוצא עם כל הציוד שדרוש לו. הוא מצטיין בתפקידו בגלל שהוא כל כך מקפיד על הפרטים וזוכר לצייד כל אחד בצורה מדויקת. בשבת בבוקר ב-7 באוקטובר הוא נמצא בדירת החיילים שלו, ומהבוקר הוא שומע אזעקות והחלון לא נסגר טוב.
רון לא מוותר ומתקשר לאבא שלו: "אבא, אתה יכול לעזור לי? אני מוטרד. יש פה צבע אדום בלי הפסקה, ואני לא מצליח לסגור את החלון." אבא של רון מתגורר בקרבת מקום. הוא מכיר את בנו ויודע: אם משהו מטריד אותו צריך להתייחס אליו ברצינות. הוא מגיע עם הרכב ואוסף אותו. גם לאזור בית הוריו הגיעו מחבלים, אבל גם כאן התעקש רון שהחלון והדלת יהיו סגורים. רק לאחר שעות ארוכות יגלו רון ואבא שלו שהעקשנות הזאת, החתירה לשלמות, שנובעת מהיותו על הרצף, הצילה את חייו פעמיים! גם ביחידת הדיור וגם בבית הוריו.
מאז רון כבר חזר לצבא לצייד את החיילים שלנו בכל מה שדרוש להם. כמו רון יש עוד הרבה מאוד צעירים עם צרכים מיוחדים שמתנדבים ב־70 בסיסים ברחבי הארץ! קוראים להם "גדולים במדים" והם מוכיחים לנו שכשהרצון גדול מהיכולת – הכול אפשרי.
חיילים מתנדבים שהם גדולים מהחיים.
כתבה - רחל שירה אזרד
Comments